Route of Jewish Heritage

אתרי מורשת יהודית בטביליסי


גיאורגיה נפתחה שוב לתיירות בעקבות דעיכת הקורונה. בטיסתי לטביליסי בשבוע שעבר היה המטוס מלא כאילו לא היתה מגפה בעולם, וכמחצית מהנוסעים היו חובשי כיפות ומטפחות ראש. בגיאורגית יש פתגם המתאים לנו: "אורח הוא מתנה מאלוהים". בציבור הסרוגים נחשבת גאורגיה תחליף ל"טיול אחרי צבא" בדרום אמריקה. יש בה שפע נופים וריגושים ומסלולי טרקים מתאימים לתרמילאים. טביליסי, בירת המדינה, היא יעד מצוין למטיילים שרוצים הנאה גדולה בהוצאה קטנה. יש בה יופי אותנטי של פשטות, ושילוב מרתק של ישן ומודרני. בעיר הזו יש שפע של מאות מקומות ואטרקציות תיירותיות. מביניהן נחשוף בכתבה זו רק את אתרי המורשת היהודית שיכולים לעניין את המטיילים הדתיים והמסורתיים.



העיר העתיקה נקראת קָאלָה, ובציבור הסרוגים היא יעד ל"ירחי כלה" בקיץ. ברחובות מרוצפי האבן בעיר העתיקה יש הרבה בניינים ישנים ובתי כנסת, וגם מסגד וכנסיות. שטחה 3 קמ"ר בלבד, ותענוג לשוטט בה רגלית אפילו ללא מטרה. בכל פינה יש דוכנים שמוכרים מיץ רימונים טרי וסחוט במקום, וגם ממתק מקומי שנקרא צ'וּרְצְ'חֶלָה. הבתים מקסימים. מרבים מהם יוצאות מרפסות עץ עם מעקה עשוי עץ מגולף, צבועים בצבעים ססגוניים. כל אחד יפה מחבירו.



במורד הקאלה היתה שכונה יהודית גדולה, עם 15 בתי כנסת. רוב היהודים עלו ארצה בשנות ה70, אך עדיין ניכרת בה היהדות. כשאנו מטיילים להנאתנו בסמטאות, כדאי לשאת מבט גם אל שמות הרחובות.

נראה שם שמות רחוב כמו "ירושלים", "בית לחם", ו"עץ חיים". יש שם מעבר מים שנקרא סלואקי, שפירושו "נקבת השילוח". הכנסיה נקראת סיאוני, שפירושה "ציון". הגבעה ההררית שממזרח לקאלה נקראת "הר תבור".

את העיר העתיקה חוצה רחוב לֶסֶלִיזֶה Leselidze (ע"ש גנרל רוסי) ובשנת 2007 החליפו את שם הרחוב לקוֹטֶה אַפְּחָזִי Kote Apkhazi, ע"ש גיבור גיאורגי. כך הוא מופיע במפות ובוויז, אך רוב המקומיים עדיין קוראים לו בשמו הקודם. לאורכו חנויות רבות מסעדות ובתי קפה, והמון דוכנים למכירת ספרים יד שניה. ממנו יוצאים רחובות צרים וסמטאות מקסימים. כשמתרחקים לתוך הסמטאות הצרות הן מתפתלות וגורמות לנו לחוש כמו במבוך



בית הכנסת הגדול "שערי תפילה"

סמוך לנהר ניצב בית כנסת מפואר, במיקום שהיה לב השכונה היהודית עד העליה הגדולה ארצה בשנות ה70. נבנה ב1895 ע"י יהודים עשירים מהעיר אָחַלְצְלִיחֶה, ולכן נקרא גם בשם "ביכנ"ס של האחלציחלים". הבנין נבנה בסגנון אקלקטי עם לבני בריק אדומות, ובחזיתו מנורת אבן גדולה. מצד שמאל לפני הכניסה ניצב "קיר החכמים" עם תמונות ושמות של רבני הקהילה לדורותיהם. (הכתובת: 43 Kote Apkhazi)



יש שם שתי קומות עם אולם תפילה בכל קומה. הקירות והתקרה בקומה הראשונה מצופים בעיטורי ארט נובו מרהיבים בגוונים של חום עם פסי זהב, על רקע גוונים של כחול ותכלת. לעיטורים הוסיפו הצללה בצבע אפור שנותנת תחושה מדומה כאילו אלה בולטים מהקיר. מעל דלתות ארון הקודש יש חופת עץ בצורה של חצי כדור.



לא נבנתה שם עזרת נשים, ולכן בדור שלנו תחמו קטע קטן בעזרת גברים עם מחיצת עץ. תפילות במנין מידי יום, ובתפילות שבת המקום מלא עד אפס מקום.

בקומה השניה נמצא בית הכנסת "הספרדי" שמקושט יפה יותר. בו מתפללים רק בחגים. בשבתות בקיץ כאשר מגיעים המוני תיירים דתיים מישראל, הגבאי חיים ניסן שולח את האורחים מישראל להתפלל בקומה השניה, שיתפללו במנין משלהם בלי להפריע לקהילה בפטפוטים בתפילה.



בקהילה זו לא היתה התבוללות, ואנשיה שמרו על המסורת לאורך הדורות.

המקומיים מתפללים בנוסח עדות גיאורגיה, מתוך סידורים בנוסח עדות מזרח. יש להם מנהגים מיוחדים שאינם מוכרים ומקובלים בישראל. דוגמאות: הם לא אומרים תחנון בשחרית, למרות שזה מופיע בסידורים שלהם. בסידורים הישנים מודפסת גם תפילת "הנותן תשועה למלכים" (המקבילה לתפילה לשלום המדינה שלנו), אבל יהודי גיאורגיה הקפידו לא לאומרה כל השנים.



ליהודי גיאורגיה היתה שפה משלהם, כמו הלאדינו לספרדים והיידיש לאשכנזים. שפת יהודי גיאורגיה נקראת קִיבֶרוּלִיאָנֶה, משילוב המלים כִּרְתוּלִי (שזה גיאורגית) והִיבֶרוֹ (שזה עברית). היא כוללת מלים בגרוזינית עם תוספת מלים בעברית, כאשר כללי הדקדוק וההטיה של המלים העבריות הינם לפי הדקדוק הגרוזיני. השפה הזו נכתבה באותיות עבריות. בדורות קודמים התפללו מסידורים שבהם היו קטעי תפילה והסברים בשפת קיברוליאנה. היום כבר לא נשארו סידורים כאלה, וגם לא דוברי השפה. הזֶכר היחיד שנשאר הוא המנהג להגיד את תפילת "בריך שמֵיה" שבפתיחת ארון הקודש בשבתות. חכם רחמים מרדוכשווילי מקריא את "בריך שמיה" בשפה קיברליאנית, או שהחזן מקריא בגרוזינית. בסיום הקהל עונה לו: "סָסִי קֶטוֹ, סָסִי צ'וּצְ'חְלֶה, ונאמר אמן", שזה הפסוק המסיים "לְטָב לְחָיִים וְלִשְלָם, ונאמר אמן" בגיאורגית.

ברכת כהנים בחזרת השץ אומר רק החזן, כי בגיאורגיה אין כהנים ילידים "גזעיים". כתוב בתנ"ך שכאשר עזרא הנביא רצה לבנות את בית המקדש השני, הוא לא מצא בירושלים כהנים, וחיפש כהנים ולווים בקהילות בגולה. "וּמִבְּנֵי לֵוִי לֹא מָצָאתִי שָׁם. וָאֶשְׁלְחָה לֶאֱלִיעֶזֶר לַאֲרִיאֵל וָאָשִׂימָה בְּפִיהֶם דְּבָרִים לְדַבֵּר אֶל אִדּוֹ אָחִיו הַנְתוּנִים בְּכָסִפְיָא הַמָּקוֹם, לְהָבִיא לָנוּ מְשָׁרְתִים לְבֵית אֱלֹהֵינוּ" (עזרא ח/יח). כספיא התנכ"ית הינה מחוז בגיאורגיה, ועד היום ישנו כפר ומחוז בשם כַּסְפִּי במרחק 64 ק"מ מזרחית לטביליסי, אחרי מצחטה בדרך לעיר גורי. מתברר שכבר בימי עזרא ונחמיה היתה שם קהילה יהודית, ששלחה את כל כהניה לעבודת הקודש בבית המקדש.

2,600 שנים חלפו וגם כיום אין בגיאורגיה כהנים שישאו כפיים ב"ברכת כהנים". אם במקרה מגיע לבית הכנסת תייר אורח שהוא כהן, מבקשים ממנו לעלות לדוכן לברכת כהנים. נהוג שם שגם הקהל מרימים ידיים כמו הכהן, ומסתובבים סביב עצמם.

יש עוד הבדלים יחודיים בנוסח שלהם. בתפילת קבלת שבת הם אומרים "במה מדליקים" לפני "לכה דודי", ולא לפני "ברכו" כמונו. לפני "ברכו" בערבית הם אומרים עוד פסוקים שאינם מוכרים לי. בברכת המזון שלהם יש הרבה יותר פסוקים שמתחילים ב"הרחמן…"


בית הכנסת הקטן



בטביליסי היו 15 בתי כנסת ספרדיים ואשכנזים, ו"בית רחל" הוא אחד מהאשכנזים שנותרו. זה בית כנסת יפה מצופה שיש, אבל לא מענין מבחינה תיירותית. הוא פועל משנת 1864, ובשנת 2009 עבר שיפוץ יסודי של ציפוי שייש וחידוש ארון הקודש והריהוט. הוא נראה כמו בית כנסת רגיל בישראל.



אמנם הוא מכונה "בית הכנסת האשכנזי", אבל כיום התפילות נערכות בנוסח עדות המזרח. רוב יהודי טביליסי לאורך הדורות היו צאצאי גלות יהודה שאליהם הצטרפו יהודים מפרס ומעיראק. בתחילת המאה ה19 הגיעו לטביליסי גם יהודים מהונגריה ומפולין, והקימו לעצמם מניינים בנוסח אשכנז. מתחילים שם להתפלל מוקדם מביהכנ"ס הגדול, ומתפללים בזריזות בסגנון "גומרים-הולכים", בלי פיוטים וקטעי חזנות שמאריכים את התפילה. בית הכנסת נמצא בתוך פסאג' מסחרי שיוצא מרחוב קוטה אפחזי מספר 28.


בית חב"ד


במעלה אותו רחוב נמצא בית כנסת של חבד. מתקיימות שם תפילות במנין , ובשבתות גם הוא מלא מתפללים, רובם ישראלים. בית חבד מנוהל על ידי בני הזוג השליחים מאיר וציפי קוזלובסקי. בית חבד הוקם מלכתחילה למען היהודים המקומיים, אך כיום הוא משרת בעיקר את המטיילים הישראלים שמגיעים לעיר. השליח, הרב מאיר קוזלובסקי, הוא חובב היסטוריה יהודית, ומהווה אבן שואבת למידע על תולדות הקהילה היהודית המקומית. בית חבד מהווה בסיס למטיילים. אפשר לקבל שם בהשאלה גזיות לקפה ולבישול, וגם גמ"ח של מפות. יש שם חדר לשמירת חפצים, שבו יכולים מטיילים ישראלים להשאיר מזוודות ותרמלים עד הטיסה חזרה ארצה.

פעם היו ארוחות שבת מלאות בבית חבד, אך הן עברו למסעדת מענדי'ס ליד הנהר. בבית חבד עצמו מוגשות רק ארוחות בוקר חלביות. בית חבד מפעיל גם את בית הספר היהודי של טביליסי, שכיום לומדים בו 160 תלמידי בכיתות א-י"ב. כרבע מהם ילדי משפחות ישראליות, שהוריהם סטודנטים לרפואה באוניברסיטאות מקומיות, ואנשי עסקים.


בית הכנסת קרון


בית כנסת חדש נפתח לאחרונה בקומת הכניסה של המלון קְרוֹן פאלאס Cron Palace בשכונת אוֹרְט-אַגָ'לָה Ortachala. זה בית כנסת קטן עם כ40 מושבים בעזרת הגברים, וכעשרה בעזרת הנשים. המלון נרכש לאחרונה ע"י שני שותפים מבאר שבע, שלום ג'אנהשוילי ואבי שמש, שפתחו אותו בעיקר למען אורחי המלון, אבל הם מקבלים בשמחה גם מתפללים שאינם אורחי המלון.



אם בית הכנסת יהיה מלא עד אפס מקום, כמובן שלאורחי המלון תהיה עדיפות במקומות הישיבה. הכתובת: רחוב חיוואני Kheivani st. 12, מול בנין משרד הפנים.


המוזיאון היהודי


"מוזיאון באזוב לתולדות יהודי גאורגיה" שוכן בתוך מבנה עם שתי כיפות בטון זו על זו, שבולטות בקו הרקיע של העיר העתיקה. הבנין נבנה בשנת 1918, ונקרא אז "בית הכנסת הקטן".



בשנת 1933 הוסב לשמש כמוזיאון, אך נסגר כעבור כעשרים שנה בהוראת השלטון הסובייטי. בשנת 2014 נפתח מחדש לאחר שיפוץ והרחבת המוצגים. מוצגים בו כתבי יד, תלבושות יהודיות, תצלומים, וחומרי מידע אותנטיים. הממצא החשוב ביותר הוא תנ"ך מהמאה העשירית שהתגלה בעיר לֵיְילָשִי. באולם התצוגה ניצבת גם מצבה יהודית עתיקה מהמאה הרביעית, של המנוח "יוסף בן חנן" ממָצְחֶטָה.





ר' דוד באזוב, שעל שמו נקרא המוזיאון, היה ממנהיגי הציונות הדתית בגאורגיה, שלפני מאה שנים דחף את אנשי הקהילה לעלות ארצה, וגם עזר בקליטתם בארץ. הכתובת: Anton Katalikos 3



בית הכנסת של הקנטוניסטים



מול המוזיאון היהודי יש מבנה גדול שמאכלס כיום אולם תיאטרון. המבנה הזה הוקם כבית כנסת ע"י הקנטוניסטים. אלה היו חיילי קבע בצבא הרוסי, שלאחר שירות של יותר מעשרים שנה זכו להטבות רבות, ביניהן גם דיור ונדל"ן במקומות ששרתו בהם. חלקם העדיפו להמשיך לגור בטביליסי, ובנו לעצמם בית כנסת גדול מאוד שמכיל 600 מקומות ישיבה. בזמנו נקרא בשם "בית הכנסת הגדול". וכאשר נפתח לצידו עוד ביכנ"ס במבנה שכיום מאכלס את המוזיאון, העניקו לו את השם "ביהנכ"ס הקטן", למרות שהוא די גדול.

לפני שנים רבות תבעה הקהילה היהודית לקבל לידיה את מבנה בית הכנסת. בית המשפט פסק שיש להחזירו לידי היהודים, בכפוף לכך שיימצא מקום אחר להפעלת התיאטרון. מאז לא נמצא מקום אחר, וגם לא ברור על מי מוטלת האחריות למצא מקום אחר, ולכן בית הכנסת טרם הושב לקהילה היהודית. הכתובת: Anton Katalikos 8


בתי הקברות היהודיים

בטביליסי ישנם 3 בתי עלמין יהודיים- הישן, החדש, והאשכנזי. אין שם קברי צדיקים שמשתטחים עליהם, אבל המצבות מספרות סיפורים מעניינים. למשל, קברו של דוד רבינוביץ, שעל מצבתו חקוק "הומת בידי רוצחים".



המצבה הישנה ביותר שראיתי היא משנת תרל"ו (1875) שתחתיה נטמנה ניטל בת שמעון. מענין לבקר במצבה הגדולה של ר' יוסף שמשון קאראש, שהיה הרב הראשי של טביליסי, ונטמן כאן ב1872.



אבל הקבר שאותו פוקדים הכי הרבה יהודים מקומיים היא חדש יחסית, וזהו קברו של הרב קופצ'אן, שהיה אב"ד טביליסי, ונפטר ב1963. יש שם גם מצבה גדולה ומיוחדת לרבי יהודה לייב אריה פולק, שנפטר ב1911.



גם סבתא של אריאל שרון קבורה בבית קברות האשכנזי. בשנת 1997 הוא הגיע לכאן לעלות על קברה, והשאיר למנהל בית הקברות כסף כדי לשפץ ולהחליף את המצבה לחדשה.



סגנון המצבות בבית העלמין החדש שונה מאוד מהמקובל אצלנו. רוב המצבות עשויות שיש שחור בוהק, שעליו חקוק איור של הנפטר. יש גם מצבות שהן פסל בגודל טבעי של הנפטר. על מצבות שחורות אחרות הוצמד פיסול ראשו של הנפטר באבן גיר לבנה.

המצבה של המנוחה "דניאלה" נראית כמו אנדרטה או פסל בכיכר העיר אצלנו.



יש שם גם מצבות בגדול ובשטח של חדר רגיל. בבית הקברות החדש נַבְטְלוֹגִ'י ראיתי גם חלקות קבר בשטח של כחדר ממוצע, של משפחה אחת שבה נקברו כעשרה בני משפחה שנפטרו בתקופות שונות. הם פתחו את הקבר, הוסיפו עוד גופה, וחקקו את שמה על המצבה. סיור בבתי הקברות היהודיים יכול להיות חוויה רוחנית מרגשת.


רקע היסטורי

בגיאורגיה נמצאת הקהילה היהודית מהעתיקות ביותר בעולם. ראשוני היהודים הגיעו לכאן עם גירוש נבוכדנצר לאחר חורבן בית המקדש הראשון. בגיאורגיה הגיעה לשיאה בשנת 1960, אז נימנו שם 100,000 יהודים. בשנות ה70 נפתחו השערים לעליה, ורוב הקהילות עלו ארצה בצורה מאורגנת. כיום נשארו בגיאורגיה רק כ5,000 יהודים. במפקד אוכלוסין שנערך לאחרונה הצהירו על יהדותם רק 1,850 מתושבי העיר טביליסי, אך הרב מאיר קוזלובסקי מעריך שהמספר כפול ויותר, ויש יהודים רבים שמעדיפים לשמור על פרופיל נמוך.

כולנו מכירים את העליה הגדולה של יהודי גיאורגיה בשנות השבעים, אבל פחות ידוע שזו אינה העליה הראשונה. העליה הראשונה מגיאורגיה התרחשה לפני 2,500 שנה, בתקופת בניית בית המקדש השני, כאשר הכהנים עלו לעבוד בבית המקדש. מלכי גיאורגיה בימי הביניים החשיבו עצמם צאצאי דוד המלך. בכנסיות רבות מאותה תקופה רואים עד היום מגיני דוד וסמלים יהודיים אחרים. לכן יהודי גיאורגיה לא סבלו מאנטישמיות מצד שכניהם הנוצרים, חוץ מראשית תקופת השלטון הרוסי שהחלה בשנת 1801. גיאורגיה היתה מהמקומות היחידים בברית המועצות שהיהדות המשיכה לפרוח, רוב בתי הכנסת המשיכו לפעול, עם רב ושחיטה כשרה, ועם מקווה. תופעת ההתבוללות שהיכתה בעמנו לאורך הדורות פסחה על גיאורגיה כמעט לחלוטין.


המסלול היהודי של "בית ישראל"

אלה האתרים היהודיים החשובים בטביליסי. למעשה, גיאורגיה כולה היא מעין מוזיאון פתוח ענק למורשת יהודית, עם הרבה בתי כנסת ובתי עלמין ומונומנטים יהודיים.


עמותת "בית ישראל", בראשות איציק משה (הישראלי), הקימה מחלקת מחקר עם האגודה היהודית של מועצת אירופה, ובעקבות המחקר הם יצרו "מסלול יהודי" שלאורכו 51 אתרים יהודיים ברחבי גיאורגיה. אתרים אלה נתאר בכתבות נפרדות בבוא העת.


הכותב היה אורח עיריית טביליסי


Source: https://www.jewishtraveler.co.il/tbilisi-1-judaism-0621/?fbclid=IwAR0ia-tE5WhYeRk_lCNBg92T7tvvhTZqDnV0Ame4LH4WfLQgw6cS50j_TUo

Events